ירושת משק חקלאי

בר רשות לעומת חכירה לדורות

כל העוסקים בתחום דיני אגודות שיתופיות יודעים לומר כי משק אינו חלק מעזבונו של אדם. כלומר, שלאחר מות בעל זכות בנחלה יש לפעול בהתאם לאמור בהסכם המשבצת שאינו עולה בהכרח בקנה אחד עם חוק הירושה או עם צוואה שהשאיר הנפטר.

המשמעות של מציאות משפטית זו הינה שרוב בעלי הנחלות (אלה שזכויותיהם מוגדרות כ"בר רשות") אינם חופשיים לעשות ברכושם כרצונם.

הרקע למציאות זו הינו "הסכם המשבצת", בין אם מדובר בהסכם דו צדדי או בהסכם משולש. על פי הוראות הסכם זה במות אחד מבני הזוג, יורש בן הזוג שבחיים את מלוא הזכויות של הנפטר בנחלה! כלומר, לא משנה מה כתב הנפטר בצוואתו, או לחילופין אם לא השאיר צוואה, לא משנה מה כתוב בחוק הירושה, הסכם המשבצת שנתן את הזכות מלכתחילה גובר.

בחוק הירושה ישנה התייחסות להורשה של משק חקלאי וכך נקבע שם:

"משק חקלאי"

  1. (א) משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית – יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון.

(ב)באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו – יחליט בית המשפט לפי הנסיבות.

(ג)היו שני יורשים או יותר, ובהם בן-זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי – בן-זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים.

(ד)היה יורש עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור.

על חוק זה נשפכו נהרות של דיו, אולם לאחרונה הגיע בית המשפט העליון ועשה סדר ביחסי הגומלין בין הסכמי המשבצת לחוק הירושה וכך נאמר שם (בע"מ 7861/17 פלוני נ' פלוני) (בתמצית):

הזכות של בר רשות בקרקע, שהיא זכות אישית, אינה חלק מעיזבונו, ולפיכך הוראות חוק הירושה אינן חלות במישרין על העברתה. כבר נפסק כי בר רשות בקרקע רשאי להעביר את זכותו בה כפוף להסכם הרישיון, ואת תנאי ההעברה יש לבחון בכל מקרה לגופו. בנסיבות דנן הסכם הרישיון הוא חוזה המשבצת. חוזה זה מאפשר להעביר זכות שימוש בקרקע בתנאים שמפורטים בו. בענייננו מדובר בהעברת זכות שימוש לפי סעיף 20(ה)(1) לחוזה המשבצת. מאחר שהמנוחה לא השאירה אחריה בן זוג ובן ממשיך, יש להעביר את המשק לפי סעיף 114. ודוק, לפי חוזה המשבצת, מי שיקבל זכויות בנחלה לו, יהיה חייב לעמוד בתנאים הקבועים בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל. אם לא יעמוד בהם, עליו להעביר תוך שנה את זכויותיו למי שיהיה כשיר לכך, וכפוף להוראות החוזה בדבר העברת זכויות. לפיכך, את האמור יש לקרוא בכפוף למגבלה זו.

כאמור, בענייננו יש להעביר את המשק בהתאם לסעיף 114, שמזכיר פעמים רבות את ה"יורשים" שלאחד מהם יש למסור את המשק החקלאי. סעיף 2 רישה לחוק הירושה מורה: "היורשים הם יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה". אין להתחשב רק ביורשים על פי דין, ואף ליורשים על פי צוואה אפשר להעביר זכויות מכוח סעיף 20(ה)(1) סיפה לחוזה המשבצת. זאת, נוכח לשון החוק ולשון החוזה. בנוסף, עקרון-על במשפט הירושה הוא כי כל אדם קונה חופש לצוות מה ייעשה בעיזבונו, והעיקרון הנגזר ממנו ולפיו מצוּוִים החיים לקיים את דברי המת ורצונו. הירושה על פי צוואה מבטאת את רצון המוריש במידה רבה יותר מירושה על פי דין. הגבלת היורשים לאלו על פי דין, סותרת עיקרון יסוד בדיני הירושה; כמו כן, חוק הירושה קובע כי סעיף 114 יחול רק באין הוראה אחרת בצוואת המוריש בדבר חלוקת נכסי העיזבון. מכאן שאף המחוקק ראה בסעיף 114 הסדר שכפוף ל"עליונות" הצוואה. 

אמנם את הזכות של בר רשות מכוח חוזה המשבצת אי אפשר להוריש במישרין בצוואה, ואף אי אפשר להוריש אותה במישרין ליורשים על פי דין. לעומת זאת, אפשר להעביר אותה בעקיפין, מכוח סעיף 20(ה)(1) לחוזה המשבצת, ליורשים על פי דין, וליורשים על פי צוואה; סעיף 2 לחוק הירושה קובע כי "הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה", דהיינו החוק הקנה עדיפות להוראות הצוואה על פני הירושה על פי דין. עדיפות זו קיימת גם לעניין העברת זכויות של בר רשות מכוח סעיף 20(ה)(1) לחוזה המשבצת; אם בר רשות קבע בצוואה זוכה אחד במשק, אותו יורש על פי צוואה עדיף על פני כל היורשים על פי דין."

זהו אם כן הדין הקיים, אולם בחודשים האחרונים ובמקביל לשינויים בכל הנושא בהיוון הנחלות, התקבלו ברשות מקרקעי ישראל גם הוראות חדשות ביחס לירושת משק חקלאי.

בניגוד לאמור לעיל, בס' 15 להסכם החכירה לדורות נקבע כך:

  1. תנאים למקרה פטירת החוכר:

א. במקרה של פטירת החוכר יועברו כל זכויותיו בנחלה ליורש על פי דין. היו מספר יורשים לנחלה, כי אז תעבורנה הזכויות לאחד היורשים שהוסכם ע"י שאר היורשים או שאושר ע"י בית המשפט כאמור בסעיף 114 לחוק הירושה.

ב. אדם שיהיה זכאי לקבל זכויות במוחכר בהתאם לסעיף זה, יהיה חייב לעמוד בתנאים הקבועים בהחלטות המועצה ונהלי הרשות התקפים. לא עמד בתנאים אלה, יהיה חייב להעביר את הזכויות שקיבל למי שיהיה כשיר לפי חוזה זה ולפי החלטות המועצה לקבל את זכויות החכירה במוחכר.

ג. הסכמת הרשות להעברת הזכויות כאמור תהיה כפופה לאמור בסעיף 13.

הוראה זו רלבנטית רק למי שעובר להסכם חכירה לדורות (ראה מאמר נפרד) ואינו רלבנטית למי שעדיין מוגדרים כ"בר רשות" בנחלה.

המשמעות המיידית של הוראה זו הינה כי בניגוד למה שהתרגלנו לחשוב, בן זוג יכול להחליט כי חלקו בנחלה ירשם על צד ג' שאינו בהכרח בן זוגו.

למשמעות זו ישנן השלכות רוחב על סוגיות רבות במשק החקלאי, כך לדוגמא ההוראה החדשה יוצרת חיכוך בין בעלי הזכויות לבין "בן ממשיך" ככל שמונה, חיכוך בין בן הזוג שנותר בחיים לבין יורשי בן הזוג שנפטר וכיוצ"ב.

יוצא אם כן, שכניסה להסכם חכירה לדורות טומן בחובו מוקשים עתידיים שיש לחשוב עליהם כבר במועד הכניסה אליו, תוך מתן מחשבה ליום שאחרי מות אחד מבני הזוג באופן שמאפשר לו להמשיך ולהתקיים במשק מבלי להזדקק לחסדי ילדיו.