פשיטות רגל והוצל"פ

דיני החייבים במדינת ישראל, מוסדרים ברובם בפקודת פשיטת הרגל התש"ם-1980 ובחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967.

למרות שבמקרים רבים נוטים לערבב בין החוקים יש הבדל מהותי ביניהם ובתכלית לשמם הם נועדו.

אמנם שני החוקים נועדו לטפל בחובות של חייבים, אך בעוד שבחוק ההוצאה לפועל התכלית היא גביית 100% מהחוב בפקודת פשיטת הרגל התכלית היא מיצוי הליכי הגביה מהחייב ומחיקת החוב שנותר (הפטר).
ההבדל בין שני ההליכים הוא מהותי, הן באוכלוסייה אותה הוא נועד לשרת, הן במצב החייב במהלך ההליך עצמו והן במצבו של החייב בסוף ההליך.

כך לדוגמא, בעוד שהליכי הוצאה לפועל ננקטים על ידי הזוכה בעצמו, הליכי פשיטת רגל יכולים להיפתח הן לבקשת זוכה והן לבקשת חייב.

במהלך התקופה בה התיק פתוח בהוצאה לפועל, החייב אינו מוגן מנקיטת הליכים מבצעיים כנגדו לרבות עיקולים מימושים וכד' בעוד שבהליכי פשיטת רגל החייב באופן עקרוני מוגן מפני נושיו ויכול "לישון בשקט" כל עוד הוא פועל בתום לב ועומד בצו התשלומים שנקבע לו ומגיש את הדוחות במועד.

ואולי השוני המהותי ביותר בין שני ההליכים הוא סופם. הליכי הוצאה לפועל מסתיימים רק כאשר משולם כל החוב או במקרה בו הזוכה מחליט להתפשר עם החייב ולסגור את התיק. אין אפשרות לשלם רק חלק מהחוב ולסגור את התיק ללא הסכמת הזוכה. מנגד, בקצה תהליך פשיטת הרגל מונח "הפטר" שהוא למעשה מחיקת החובות של החייב על אף דעתו של הזוכה.

לאחרונה חלו רפורמות בחוקים אלו באופן שקצת מטשטשים את ההבדלים ביניהם, הן בחוק ההוצאה לפועל והן בפקודת פשיטת הרגל (החוק למעשה הוחלף בחוק אחר), אך ניכר כי המחוקק מבקש להקל עם החייבים הן דרך דיני פשיטת הרגל והן דרך דיני ההוצאה לפועל ולסגור תיקים שתהליך הגביה בהם מוצה ואין עוד טעם להשאירם פתוחים.

כמובן, שקיימים סייגים רבים לאמור לעיל ובכל אחד מהמקרים ישנם כללים רבים שיש לעמוד בהם. לא בהכרח מה שטוב לחייב אחד טוב לחייב אחר והבחירה באיזה מסלול ללכת הינה פרי של שיקולים ארוכי טווח של החייב או הזוכה, שחלקם אף לא קיבלו ביטוי בסקירה קצרה זו.

משרדנו עוסק בייצוג זוכים וחייבים בהליכי פשיטת רגל ובהוצאה לפועל, הן בבתי המשפט והן בלשכות ההוצאה לפועל.

פקודת פשיטת הרגל

חוק ההוצאה לפועל

תיקון לחוק ההוצאה לפועל – רפורמה